שלטי הגיבורים על פסחים י״ג

1 הלכך שכר שעושין באשכנז מחטים ושעורים חייבים לבערו ומעשה בא' שהעמיד גבינה בחלא דשכרא ואסר ר"ת להשהותם בפסח כיון דאוקומי מוקים חשיב כמו בעינייהו וכ"כ סמ"ג דאיכא משום בל יראה בשכר שלנו שיש בו שעורים כזית בכדי אכילת פרס: לשון ריא"ז והשעורים מחמיצין ע"י תערובת מים שבהם שאם אין בהם מים מי פירות לבדם אינן מחמיצין וכן מבואר בתלמוד של א"י:

2 וכתב הטור דדעת רבי' לפסוק כחכמים שאין לאו לא בתערובת חמץ ולא בחמץ נוקשה אלא איסור דרבנן ולפי זה מותר לערבו לכתחלה לפני הפסח להשהותו עד לאחר הפסח ולזה הסכים הרא"ש ודוקא שאין בתערובות טעם חמץ כגון כותח וכל אלו שאין נותנין אותו אלא לקיוהא בעלמא אבל אם יש בו טעם חמץ חייבים עליו דטעם כעיקר דאורייתא: לשון ריא"ז ועוברים על כל המינים הללו בבל יראה ובבל ימצא ולוקין על אכילתן ואין חייבים עליהם כרת ולא חייבה תורה כרת אלא על האוכל חמץ גמור בעינו ולא כאלה שהוא ע"י תערובות אפילו אכל כזית מן הכותח לוקה עליו הואיל ויש בו טעם מן החמץ אע"פ שרובו היתר מצטרף ההיתר עם האיסור והרי הוא כאילו הזית כולו אסור נתערב החמץ במינו הרי הוא בטל מן התורה ברוב ההיתר ואין איסורו אלא מדברי סופרי' והוא שנימוח ואין ניכר החמץ בעינו אבל אם החמץ ניכר בעינו ואכלו יחד עם ההיתר מצטרף ההיתר עמו להשלימו לכזית לחייבו מלקות ולא כרת כמבואר בקונטרס הראיות:

3 ור"ח פליג על זה ופסק כאביי דמתרץ תרי לישני אהדדי ויש חילוקין רבים בדין זה לפי פירש"י ולפי פי' ר"י והטור הביאם באורך עש"ב וכן סמ"ג פליג וכתב דאם אין כזית במקום א' אם עשוי לחזק בו שברי העריבה בין במקום לישה בין שלא במקום לישה כגון שפתא דאגנא בטל במיעוטו ואם לאו חייב לבער ואבי העזרי כתב כל זה מיירי בעריבה שאין לשין בה אבל אם לשין בה בפסח צריך לגורדה ולהגעילה והר"י מפרי"ש כתב עריבות שלשין בהן כל השנה אין לסמוך על מה שרוחצים אותן בחמים ומנקרים החמץ כי א"א לנקרן שלא ישאר בין הכל כזית והכלי מצרפו וצריך ליתן במתנה לנכרי עד לאחר הפסח או לטוחן בטיט: לשון ריא"ז וי"א שכל מקום שיש כזית במקום א' אפילו בשולי העריבה חייב לבער וכך היא שיטת ר"י בפסקיו ונראה בעיני להחמיר כדבריו כמבואר בקונטרס הראיות. היו שני חצאי זיתים וכו' במה דברים אמורים בעריבה אבל בבית אפי' חצי זית בזוית זה וחצי זית בזוית זה חייב לבער בין שהיו קבועין בין שלא היו קבועין כמבואר בקונט' הראיות. ונראה בעיני ששפתי העריבה הרי הן כבית שאין דרך להניח שם חמץ ופעמים שמקבצן ונעשים זית במקום אחד כמבואר בקונט' הראיות. ומז"ה אומר שאף בבית א"צ לבער אלא פירורין של עיסה אבל פירורין של פת אינן נחשבים לכלום ואני אומר שאף פירורין של פת מבערין אותן בתחלה כשהן נראין לעין כדרך שאמרו בפירורין של עיסה כמבואר בקונט' הראיות: